מידות 10 - סיכום - א - מידות ודת

סטודנטים יקרים שלום רב

בשנה האחרונה עסקנו רבות בנושא של "מידות טובות", נגענו בפירוט בחלק מהן, המהות שלהן, דרכי הקניה שלהן ובאיזון שנצרכים בהן. לקראת סוף השנה המאתגרת הזו, ננסה בדף סיכום זה לעמוד באופן כללי על נושא זה.

-       האם לדעתך יש קשר בין מידות טובות לדת?

-       מהו המדד הקובע מהי "מידה טובה"?

-       האם הדת עוזרת לקנות מידות טובות? האם יש פעמים שהיא סותרת אותן?

-       מה קורה כשיש התנגשות בין המוסר לתורה?

1.    מידות טובות בעולם הפילוסופיה

ההוגים הפילוסופיים במשך הדורות עסקו רבות בשאלה מהן מידות טובות. כבר בדיאלוגים של אפלטון, הפילוסוף היווני המפורסם מהעת העתיקה, ישנו עיסוק רב במידות הטובות - שהן - חכמה, אומץ לב, מתינות וצדק. לדבריו, גם למדינה! יש מידות טובות או רעות. אריסטו היווני המשיך ופיתח את תורת המידות למשהו מאוזן הדורש הליכה "בשביל הזהב", [ר' אתיקה הניקומכאית של אריסטו], וכן ברומא העתיקה המידות הטובות תפסו נתח נכבד בהגות ובמסורת וכללו בין השאר גם, נאמנות, רחמים, רצינות, מכובדות, חריצות, שמחה ואפילו הומור.

"אדם הכובש את יצרו ואינו אוהב בצע ואינו לא חסר־ נדיבות ולא רברבן ולא פחדן [...] יהא מטבע־ברייתו זכרן, קל לימוד, נדיב רוח, חינני, ידידם וקרובם של אמת, צדקה, אומץ־לב ויישוב דעת" [אפלטון, פוליטיאה, תרגום ליבס כרך שני עמ' 382].

2.    מידות בעולם הדתי

"לפי שמסכת זו [=מסכת אבות] אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני" [רבינו עובדיה מברטנורא, בהקדמה למסכת אבות].

"ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים, והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו. כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, [...] ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו". [רמב"ם הלכות דעות, פרק א הלכה ו]

ניתן לראות פה שתי גישות יהודיות שונות למקור המידות הטובות. לפי ר''ע ברטנורא המידות הטובות עצמן ניתנו מסיני והן חלק מהתורה. לפי הרמב''ם, המידות עצמן הן אוניברסליות [והרמב''ם מאמץ את גישת שביל הזהב של אריסטו שמכונה אצלו 'הדרך הבינונית'], אך ישנה מצווה מן התורה לאמץ אותן ולנהוג לפיהן. מה אומרים הוגי היהדות בני זמנינו?

"חובות המוסריות המה לפעמים גוף אחד עם פסקי ההלכה, וההלכה היא המכרעת את האסור ואת המותר של תורת המוסר" [חזון איש אמונה ובטחון פרק ג סעיף א].

"אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדיה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה." [אורות הקודש ג, מוסר הקודש, ראש דבר, יא].

שיטת החזון-איש אף חדה יותר מבחינה מסויימת משיטת הברטנורא, לדבריו, ההלכה היא זו שקובעת בכלל מהו מוסרי ומה לא. לעומתו, הרב קוק מכיר בקיומו של "מוסר טבעי" אנושי שאינו מופיע בתור, ולדבריו, אסור שיראת השמים תדחוק את אותו מוסר הצידה.

שאלות לסיכום:

-       לפי המקורות שלמדנו, האם תיתכן סתירה בין התורה למוסר?

-       במידה ותיתכן סתירה כזו, מה מהם גובר?