בישראל של היום, צעירות וצעירים מקבוצות אוכלוסייה שונות מגיעים לבגרות לאחר שלרוב גדלו לחוד והתחנכו במערכות חינוך נפרדות.

צעירות וצעירים חרדים וערבים רבים אינם מרגישים חלק מהחברה הישראלית וחסמים כמו שפה, תרבות והשכלה מונעים מהם להשתלב בתעסוקה איכותית, מה שמביא להשתתפות נמוכה בשוק העבודה ותוחלת עוני גבוהה.

אחד הפתרונות המובילים שאותו מקדמת הממשלה, יחד עם שותפיה, הוא לעודד צעירות וצעירים מכל המגזרים לרכוש השכלה גבוהה.

לכאורה נראה כי המאמצים נושאים פרי: בין 2009 ל-2022 הייתה עלייה של 235% במספר הסטודנטים החרדים ועלייה של 122% במספר הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה.

אולם גם אחוז הנשירה גבוה במיוחד ונע סביב ה-50% בקרב סטודנטים חרדים ו -30% בקרב סטודנטים ערבים.

צעיר חרדי או ערבי שנושר מהאקדמיה לרוב חוזר לקהילה שממנה הוא הגיע ואם הוא מצליח להשתלב בשוק העבודה אז זה לרוב בתעסוקה שאינה מאפשרת לו לצאת ממעגל העוני ולהיות חלק מחברה ישראלית צומחת ומתקדמת.

ההדרה החברתית והכלכלית המתמשכת הנוצרת על ידי כך מהווה את אחד האתגרים הגדולים בישראל כיום.

מה ניתן לעשות כדי למנוע נשירה אצל צעירות וצעירים חרדים וערבים שבחרו לרכוש השכלה גבוהה?

מבחינה אקדמית הנשירה אצל הסטודנטים החרדים היא לרוב בגלל פערים משמעותיים בלימודי ליבה ואצל

הסטודנטים הערבים כתוצאה מפערי שפה והבדלים תרבותיים אל מול הרוב היהודי.

גורם נוסף שהוא משמעותי לא פחות הוא הפן החברתי:

מרבית הצעירות והצעירים מהמגזרים השונים נפגשים בפעם הראשונה באקדמיה – מפגש שהוא הזדמנות נדירה להורדת חסמים ויצירת לכידות חברתית.

אולם מפגש בין-מגזרי משמעותי במרחב האקדמי לא מתרחש מעצמו.

סטודנטים נוטים להתחבר אל אחרים מאותו המגזר ובכך מפסידים הזדמנות ליצור קשרים עם סטודנטים מקבוצות אחרות ולגשר על הפערים החברתיים והתרבותיים שמקשים על ההשתלבות באקדמיה של סטודנטים חרדים וערבים רבים.

האקדמיה היא מחלף בחיי צעירות וצעירים שבחרו להיכנס אליה – נקודת מפנה בה כל אחת ואחד יכול להשתלב בחברה ולאמץ זהות משותפת או להישאר במקום שממנו הגיע.

ללא הכלים לגישור על פערי חינוך, שפה ותרבות, הגישה לישראליוּת הרחבה והמגוונת תמשיך להיות חסומה בפניו, ובנקודה הזאת נדרשת התערבות.