.png)
תשפ"ד, סמסטר א'.
בליבה חומה, עמותת ציוני דרך.
תוכנית לימוד בחברותא, שלב ב'; חומר ורוח
סטודנטים יקרים שלום רב
לקראת סיומה של הסידרה על חומר ורוח, ואחרי שקיבלנו דגימה מהמקרא, המשנה וחכמי הדורות, נראה בדף זה דוגמאות ספורות מיחסן של גדולי החסידות בשיטת "קידוש החומר". מושג מחכמת הקבלה שהשתרש עמוקות בטרמינולוגיה החסידית.
מקורות
אם במקורות קודמים ראינו נסיונות לפשר איכשהו בין הרוח לחומר, הרי שתנועת החסידות הציגה מודל לפיו אין כלל סתירה בין השניים. החומר עצמו, ואפילו המקומות השפלים והעברייניים שבו - מכיל קדושה.
"דהנה יש דרכים רבים לעבודת ה' יתברך. האחד יש דרך ישר לפני איש כפשוטו לעסוק בתורה ועבודה כל היום ושאר מצוות ולסגף עצמו להיות פרוש מכל הנאות וחמדות. ויש עוד איזה דרך אל הבאים להתקדש דהיינו אפילו באכילה ושתיה להתקדש בם ...ובודאי מי שיוכל להתקדש אפילו בדברים גשמיים ובתאוות ולהיות שולחנו כמו מזבח קדושתו יותר גדולה ונפלאה… והוא משבר תאותו שלא לאכול ולשתות כבהמה רק אוכל לשובע נפשו כדי שיוכל לעבוד ה' יתברך בכוחו ושיהיה לו לב רחב ופקח בתורתו וכיוצא בהן כוונות אחרות גבוהות מאוד אז תגדל כח עבודתו ופועל נחת רוח לה' יתברך אלף פעמים ככה":
[עבודת ישראל פרשת ויגש]
זה כלל גדול: בכל מה שיש בעולם יש ניצוצים הקדושים אין דבר ריק מהניצוצים אפי' עצים ואבנים אפי' בכל המעשים שאדם עושה אפי' עבירה שאדם עושה יש בה ניצוצות…
[צוואת הריב''ש]
שאלות
- מהי המשמעות המעשית של קידוש החומר?
- האם קידוש החומר פוגם בהנאה ממנו?
סיכום הסידרה;
בארבעת הדפים האחרונים קראנו על יחס המקורות לשאלת החומר והרוח.
הנושא הוא אוניברסאלי ובעל השלכות רבות. כמו בתחום החברתי, (מי נותן את הטון בחברה, אנשי הרוח או אנשי החומר, משקיעים בהייטק או במדעי הרוח ועוד), בתחום האישי (כמה זמן להקדיש לעבודה וכמה לתחביבים ועיסוקים לנשמה), וגם בפילוסופיה של תפיסת האדם ותפיסות פסיכולוגיות שונות (מה אנחנו מצפים מהאדם, איך נמדד אדם) ועוד.
עם זאת, בסידרה התמקדנו במקורות מארון הספרים היהודי למן התנ"ך ועד גדולי החסידות. ביחידת סיכום זו נסקור בקצרה את מה שעלה לנו מהמקורות שקראנו.
בתנ"ך; אין דיון מפורש בשאלת החומר והרוח, חיי החומר נוכחים בטבעיות בתורה ובמצוותיה. כשהברכות והקללות וכן החגים סובבים סביב חיי החקלאות, היבול, הגשם, האביב, הקציר והאסיף.
בחז"ל; ישנה התייחסות לשאלות מעשיות הנובעות משאלת החומר והרוח. כמו השאלה כמה זמן להקדיש לתורה וכמה זמן להקדיש למלאכה, וכן ביחס לתעניות וסיגופי נזירות ראינו התייחסויות שונות וחלוקות.
בראשונים; כבר מתייחסים לא רק לשאלות מעשיות אלא יש גם עיסוק בשאלה העקרונית, האם חוש המישוש, למשל, הוא חרפה לנו או שהוא חלק מחיי הקדושה? ראינו מחלוקת ראשונים בזה.
באחרונים; גם שם נמשכת המחלוקת ביחס לאיזון בין תורה ועבודה ועוד. אבל אצל האחרונים ראינו כבר התייחסות הוליסטית-פילוסופית בדבר הקושי שבקשר בין דבר רוחני לדבר גשמי, שמוגדר כ"פלא" שהקב"ה יצר בבריאה.
בחסידות; בתנועת החסידות ניכרת כבר השיטה לייצר הרמוניה בין הרוח לחומר על ידי קידוש החומר והנכחת הקדושה גם בכל דבר חומרי.
- איזו מהשיטות המוצגות מייצגת את היהדות שמוכרת לך כיום?
- עם איזו גישה הכי התחברת?
- באיזה תחומים בחיים שלך נוכח הקונפליקט בין רוח לחומר? ומה הפתרון שלך מולו?
- האם אחד המקורות שלמדנו יכול לשמש לך כהשראה לאיזון בחיים האישיים?