תשפ"ד, סמסטר ב'.
בליבה חומה, עמותת ציוני דרך.
תוכנית לימוד בחברותא, שלב ב'; צדקה
סטודנטים יקרים שלום רב
בהמשך לעיסוק בדיני צדקה ואחרי שראינו כמה מטרות שונות של צדקה, השבוע נרד לרזולוציות נוספות בחלוקה לאיכויות שונות של מעשה הצדקה.
- מה הופך מעשה נתינה לאיכותי יותר לדעתך?
- האם ישנה נתינה לא יעילה או אולי אף מזיקה?
1 - ההיבט הפרקטי
"אמר ר' אבא שכך אמר ר' שמעון בן לקיש: גדול המלוה לחבירו כסף יותר מן העושה צדקה. וזה המטיל בכיס - שנותן כספים לאדם הנזקק לכך ועושה עמו שותפות - יותר מכולם" [שבת סג א עם ביאור שטיינזלץ].
2- ההיבט הרגשי
ואמר רבי יצחק: כל הנותן פרוטה לעני
מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים – מתברך באחת עשרה ברכות. [בבא בתרא ט ב]
"והוי מקבל את כל האדם
בסבר פנים יפות, כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם, ופניו כבושים בארץ מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו
כלום, מעלה עליו הכתוב כאלו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם" [אבות דרבי נתן א יג]
אמר רבי יוחנן: טוב המלבין שיניים לחברו [כלומר, מחייך אליו] יותר ממשקהו חלב, שנאמר: 'ולבן שנים מחלב' - אל תקרי ולבן שנים אלא וליבון שיניים. [כתובות קיא ב]
- האם תמיד ההיבט הרגשי חשוב יותר מהפרקטי?
3- כוונות הנותן
"אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף" [בבא בתרא ט ב].
- לאיזו מטרה משמש ה'סתר' במתן צדקה? לטובת המקבל? לטובת הנותן?
"האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור".
[ראש השנה ד א]
הביטוי החד משמעי שזה לגיטימי ורצוי לתת צדקה מתוך אינטרסים הרים גבות אצל פרשנינו, שהתגייסו לנמק אותו. אחד מהם הסביר זאת כך;
ההבדל בין מצות צדקה לשאר מצוות, כי אמנם לא קיים המצוה כמו שצריכים, אבל סוף כל סוף נהנה העני מהכסף, ובזה הרי הוא צדיק גמור. מתוך ספר אהבת ציון, בשם אביו ה"נודע ביהודה", מובא ב"לקוטי בתר לקוטי". [לקוח מאתר דעת - מכללת הרצוג]
- ראינו איכות שנמדדת בהיבט הפרקטי- מה העני יעשה עם הצדקה, יחיה, יקים עסק וכדומה. מכח היבט זה פחות אכפת לנו מה חושב הנותן.
- ראינו איכות שנמדדת ביחס האישי שמקבל העני.
- ראינו [אולי] גם איכות שנמדדת בכוונות הנותן
את כל המדדים האלה חיבר הרמב"ם ויצר את הדירוג המפורסם שלו להלכות צדקה;
שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו.
מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך [שנחלש] ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה … וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה …
פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים ...
פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה.
פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל.
פחות מזה שיתן לו אחר שישאל.
פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות.
פחות מזה שיתן לו בעצב.
[רמב"ם מתנות עניים פרק י הלכה ז-יד]
- מהם הקריטריונים של הרמב"ם למדידת איכות הנתינה?
- לפי הרמב"ם מה חשוב יותר, כוונות הנותן או היעילות הפרקטית של הנתינה? היעילות הפרקטית או הרגשית?
- לפי הרמב"ם האם עדיף לתת מתוך יחס מכבד [לפייס בדברים], או עדיף לתת בצורה עקיפה וללא מגע? מה עדיף לדעתך?
שנזכה תמיד להיות מן הנותנים
Comments