top of page

מעגלי זהות 05 - האנושות והעולם



תשפ"ד, סמסטר א'.

בליבה חומה, עמותת ציוני דרך.

תוכנית לימוד בחברותא, שלב א' : מעגלי זהות.


שיעור 05 : האנושות והעולם


וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ


ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים.

דוד בן גוריון, — יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל, הוצאת מערכות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, עמ' 359.


לא תיקון לגולה על ידי בדל ארץ למופת בפלשתינה, אלא חיסול התפוצה - "יציאת מצרים" לכל צמאי מולדת - ובסופו של דבר, ודאי, לא פחות מקץ הגלות. ואולי אין זאת אלא מטרה צנועה מאוד: רק - נורמליזציה של עם ישראל. שיהא נורמלי כאומה הצרפתית הגדולה או כאומה הדנית הקטנה; כולן במדינות משלהן; כולן בנות חורין, ללא גלות. מצד אחר, זהו תפקיד שאין כמותו לקושי, אבל זהו התפקיד; היקפו מוגדר על ידי המציאות, ואין בכוחנו לשנותו. גם מדינת היהודים איננה מטרה סופית: מדינת היהודים אינה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הרוממה. אחריו יבוא הצעד השני: שיבת העם לציון, יציאת הגולה, פתרון שאלת היהודים. ומטרתה הסופית האמיתית של הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי - הדבר שלמענו בעצם קיימות האומות הגדולות: יצירת תרבות לאומית שתאציל מהודה על כל העולם, ככתוב: "כי מציון תצא תורה".


— ז. ז'בוטינסקי, בנאום בכנס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה, וינה, 1935 כרך "נאומים" ב' עמ' 179-180


וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם... כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם...לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

ישעיהו ב ובדומה מיכה ד



"העולם הוא מדינתי, כל בני האדם הם אחיי, ועשיית הטוב היא דתי"

תומאס פיין (1737-1809)

קבוצת מתגייסים חדשה לצבא האימפריה ההבסבורגית (שהייתה אימפריה רב לאומית) נאספה ברחבה לקראת מיון ליחידות לפי קבוצות אתניות, והמפקד ביקש מהם להתחלק : "כל האוסטרים ימינה, כל ההונגרים זוזו שמאלה, יהודים בבקשה להתאסף ליד העץ מאחורה, רומנים להתאסף ליד הבמה לידי, וכל השאר תתאספו יחד ליד השלט".

כולם התחלקו לכיוונים השונים לפי הוראות המפקד, חוץ מחייל אחד שנשאר באמצע. "מה הסיפור שלך?" תבע המפקד. "אני פטריוט של האימפריה ההבסבורגית ואני מחזיק בערכים כלל אנושיים אוניברסליים!!" הכריז החייל. "אויש" אמר המפקד, "סתום ת'פה ותצטרף לחברים היהודים שלך".


בדיחה יהודית, המאה ה-19.



שאלות לדיון:


כיצד מובן לך המונח "אור לגויים" מתוך המקורות השונים? מה הביטוי הזה אומר על הקשר בין מעגל הזהות הלאומי למעגל הזהות האוניברסלי?

האם יש סכנה בלאומיות שמתעלמת מערכים כלל אנושיים? ולהיפך – האם התמקדות בערכים כלל אנושיים עלולה להיות בעייתית ובאילו נסיבות?

הקדישו רגע של מחשבה לחסידי אומות העולם. איזה סט ערכים להערכתם הניע אותם? לאילו מעגלי זהות הם היו מחוברים?

האם היחס בין לאום לאוניברסליות זהה בין עמים שונים? האם יש יחודיות לנו כיהודים אל מול המתח בין הזהויות?

מה היחסים בין גישה כלל אנושיות לבין מעגלי הזהות האחרים ששוחחנו עליהם – המעגל הקהילתי, המעגל המשפחתי, והמעגל האינדיבידואלי?

פוסטים קשורים

Commentaires


bottom of page