חורבן וגאולה 02 - חורבן ובניה

תשפ"ד, סמסטר קיץ

בליבה חומה, עמותת ציוני דרך.

תוכנית לימוד בחברותא

סטודנטים יקרים שלום רב

בדף הקודם עסקנו בכאב שבחורבן. בדף זה נקרא טקסטים שמדברים על הקשר בין חורבן לגאולה ובין הכאב לצמיחה.

-        איך ניתן לדעתך לבנות צמיחה, תקווה, תיקון תוך כדי השבר?

1. חורבן ובניה בחז"ל

"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". (תענית ל ב)

-        איך ניתן להבין את ההתניה של השמחה בהתאבלות? האם זה פרס על האבל? או משהו אחר?

"וכבר היו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [בריחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם, מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו כושיים שמשתחווים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי א-לוהינו שרוף באש, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק; ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?... אמר להן:... תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש', בזכריה כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם'... עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.

בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".

(מכות כד א)

-        מה מקור השחוק של רבי עקיבא?

-        למה נבואת הגאולה תלויה במימושה של נבואת החורבן?

מעשה באדם אחד שהיה חורש את שדהו. געתה פרתו.

עבר ערבי ואמר לו: מי אתה?

אמר לו: יהודי אני.

אמר לו: התר שורך והתר מחרשתך.

אמר לו: למה?

אמר לו: שהרי נחרב בית המקדש.

אמר לו: מאין לך? אמר לו: יודע אני מגעיית פרתך.

בינתיים געתה הפרה שנית. אמר לו: אסור פרתך ואסור מחרשתך, שהרי נולד מושיע היהודים.

אמר לו: ומה שמו?

אמר לו: מנחם שמו.

(איכה רבה  א נא )

-        במדרש הזה מצאנו הקשר בין החורבן לגאולה גם מבחינת הזמן; ביום החורבן נולד המשיח. מה המניע האמוני/פסיכולוגי שעומד מאחורי קביעה זו?

1. חורבן ובניה בהגות יהודית וישראלית

שאלו לו לרבי פנחס מקוריץ: 'מפני מה צריך משיח להיוולד ביום חורבן המקדש?"

 'גרגר הדגן', אמר, 'הנזרע באדמה בהכרח שיתפורר תחילה, כדי שתצמח שיבולת חדשה. הכוח אינו יכול לקום לתחיה אם אינו נכנס בהעלם גדול. פשיטת צורה ולבישת צורה מתרחשות בו ברגע שהוא נעשה לאין ממש.

 בקליפת השכחה גדל כוח הזיכרון. זהו כוח הגאולה. ביום הזיכרון מוטל הכוח בתחתית וגדל. לפיכך אנו יושבים ביום זה על הארץ, לפיכך אנו הולכים ביום הזה על הקברים, לפיכך נולד ביום הזה המשיח".

(אור הגנוז, מרטין בובר, הוצאת שוקן, עמ' 126)

היסורים באים כדי לרומם את האדם, לטהר את רוחו ולקדשו, לנקות את מחשבתו ולצרפה מכל פסולת השיטחיות וסייגי הגסות; לעדן את נפשו ולהרחיב את אופק חייו. … "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע" כלומר, מתוך הצרה עצמה יוושע תשועת עולמים, יזכה להתגבשות והתעלות שאין דוגמתן בעולם נטול סבל. מתוך השלילה צומח החיוב, מתוך האנטי תיזה מבצבצת התיזה, ומתוך הכחשת הקיום מתגלה קיום חדש…..

אמר הקב"ה לאיוב: איוב! אמנם לעולם לא תבין את סוד ה"מדוע", סיבת הייסורים ותכליתם, אבל דבר אחד מחובתך לדעת: את סוד תיקון הייסורים. אם תוכל להתרומם על ידי הייסורים לדרגה שעד עכשיו לא הגעת אליה, תדע שנועדו להיות אמצעי לתיקון הנפש והרוח.

 (הרב יוסף דב סולובייצ'יק, במאמרו קול דודי דופק)

בגלל שאני זוכר אני מתייאש. בגלל שאני זוכר חובה עלי לדחות את הייאוש. (ניצול השואה אלי ויזל)

-        אצל הרבי מקוריץ ואצל הרב סולובייצ'יק, הישועה/התקדמות חייבת לעבור דרך החורבן והסבל. האם גישה זו באה לידי ביטוי בחיינו?

-        איך דווקא זכר החורבן מחייב לדחות את הייאוש לפי אלי ויזל?

אֲנִי מַאֲמִין

מאת: שאול טשרניחובסקי

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,

יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;

לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,

דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,

אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם

אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,

לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;

לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי

פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.

אודיסה 1894

כפי שראינו, הוגים רבים ראו בבניה ובנחמה לא רק הכרח שאחרי החורבן אלא ראו בחורבן עצמו חלק מתהליך הבניה.

-        מה יכול לעזור לנתב מצבי משבר לצמיחה? לקחת פרחי קבר ולהפוך לזר?

-        איך אפשר להשקיע בצמיחה בלי לקחת מהמקום שאנחנו נותנים לקושי?

בתקוה לימים טובים ורגועים, שנמצא כוחות מתוך שמחה ונחת!