top of page

חומר ורוח 02 - משנה

תשפ"ד, סמסטר א'.

בליבה חומה, עמותת ציוני דרך.

תוכנית לימוד בחברותא, שלב ב'; חומר ורוח


סטודנטים יקרים שלום רב

בדף הקודם ראינו את יחס המקראות לחומר ולרוח, ולשילוב ביניהם. בדף זה נראה חלק מההתייחסויות של חכמי המשנה והתלמוד לסוגיה זו, וננסה להבין את תפיסת העולם החז"לית על חומר ורוח.


שאלה לפני הלימוד

-        האם לפי הידוע לך היהדות בעד התנזרות מהחומר?


מקורות;


  1. חז"ל מבקרים את ההתנזרות


"לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים?"

(ירושלמי נדרים פ"ט א)


"רבי חזקיה… בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל [מה] שראתה עינו ולא אכל"

(ירושלמי סוף קידושין)


בהמשך מספר שם הירושלמי על מנהגו של האמורא ר' לעזר, וכדי להקל על ההבנה נביא את הסיפור בלשונו של הפרשן 'פני משה';

"והיה (ר' לעזר) מאסף לו פרוטות קטנות כדי שיהו מצוין ומוכנין בידו לקנות בהן מכל דבר חדש לפחות פעם אחת בשנה".


  1. חז"ל משבחים את הפרישות


"אמר רבא קדש עצמך במותר לך".

(יבמות כ א)


"רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה, והתאוה, והכבוד - מוציאין את האדם מן העולם".

(משנה אבות ד כא)


"עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו"

(תוספות כתובות קד, א, בשם המדרש)


"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".

(משנה אבות ו ד)


-        למה לדעתך לפי המשנה חיי הפרישות המתוארים בה אמורים להביא לחיי אושר בעולם הזה?


  1. התבלבלתם? חז"ל בעד 'לאכול כל מה שראתה עינו', או בעד 'שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו'?

בקטע הבא מופיע ציטוט מגמרא במסכת תענית דף יא העוסקת ביחס לנזיר. נעקוב אחרי הדו-שיח המעניין ונראה את ההסתכלות המורכבת של חז"ל בסוגיה זו.

הטקסט מחולק ל3 שלבים ונוספו לו פירושי מילים ופתגמים בסוגריים כדי להקל על ההבנה;


שלב 1 - הדעה לפיה הנזיר נקרא חוטא


"אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא…

[הגמרא מביאה ראיה לדברי שמואל;] ר' אלעזר הקפר ברבי [בן רבי] אומר, מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש [למה כתוב על נזיר שהוא חטא על נפש]? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין [ולכן נחשב שחטא לנפש של עצמו].

והלא דברים קל וחומר, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר [ויושב בתענית] על אחת כמה וכמה".


שלב 2 - הדעה לפיה הנזיר נקרא קדוש


"ר' אלעזר אומר, [הנזיר] נקרא קדוש,  'קדוש יהיה'... ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה"


שלב 3 - דעה ממוצעת

"אמר ר' אלעזר לעולם ימוד [ימדוד] אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו".

רש"י; "כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן… כלומר דאסור להתענות"

הגמרא מתקשה שלכאורה ר' אלעזר סותר את עצמו, מצד אחד הוא משבח נזיר וקורא לו קדוש ומצד שני קורא להתייחס לגוף כאל מעון לקדושה ולא להתענות. והגמרא מסיקה שמי "שיכול לסבול התענית, משבחו הקב"ה, אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא" (לשון רש"י).

 

סיכום ודיון

-       האם לדעתך הגישות השונות שהובאו לעיל משקפים מחלוקת או שניתן להסביר אותם כשיטה אחת?

-       איזו גישה חז"לית מוכרת יותר בעולם היהודי?

 

 








 





פוסטים קשורים

Comments


bottom of page