זהויות מגזריות - 07 - סיכום

תשפ"ד, סמסטר א'.

בליבה חומה, עמותת ציוני דרך.

תוכנית לימוד בחברותא, שלב ב' : זהויות מגזריות בישראל.

סטודנטים יקרים שלום רב

לאחר כחודשיים בהם למדנו על המגזרים המרכזיים בחברה הישראלית, אנו מתקרבים לסיום הסדרה העוסקת בנושא. בדף זה נעשה קצת 'זום אאוט' מהדיון הספציפי בכל מגזר, וננסה לראות במבט כללי איך רב התרבותיות הישראלית משפיע עלינו כחברה וכפרט בתוכה.

שאלות קודם הלימוד:

-       האם עלינו לשמור על הייחודיות של כל מגזר או שעלינו לשאוף לזהות אחידה המורכבת מכל הגוונים?

-       כאדם פרטי - כמה זהויות מרכיבות את אישיותך, והאם יש ביניהם התנגשויות?

מקורות

1.   כור היתוך או סלט

"בכור ההיתוך של אחווה יהודית ומשמעת צבאית יצורף בליל האדם הזורם מגלויות נכר, יזוקק ויטוהר מסיגיו הזרים והנפסדים, יימחקו המחיצות העדתיות"

(דוד בן-גוריון. ייחוד וייעוד, משרד הביטחון, 1971)

"הביטוי 'כור היתוך' מתייחס למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות, ולפיה העולים מתפוצות ישראל יתאימו עצמם לכלל האומה הישראלית…המטרה הייתה התאמת העולים החדשים, מכל הארצות, למודל היהודי הישראלי.

[אמירים אביב, קמפוס אורט תשפ''ב]

"אין לנו היום. כקבוצה אנושית. שום מטרה מוגדרת.

על כל מי שמתכוון יש אחד שמתכוון להיפך. מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה? מדינה דתית או חילונית? כור היתוך או חלוקה שבטית? קפיטליזם או הסתדרות?

זה. תסלחו לי. לא מדינה. זה טורניר במשיכת חבל. לכל מי שתהה לאן. לעזאזל. נעלם כושר העמידה שלנו. התשובה היא שאנחנו לא בדיוק יודעים על מה אנחנו עומדים.

(יאיר לפיד, סופשבוע. 20.10.2000)

"אני לא מאמין בכור היתוך, לא מאמין בזה שכל אחד מאיתנו צריך להיות ממוצע של כל העדות. אני מאמין במה שנקרא קערת סלט. אחד יהיה עגבנייה, אחד יהיה מלפפון, אחד יהיה גזר ומזה יצא סלט טוב.

אני לא מאמין בזה שאני טוניסאי ונמצא בלהקה של קיבוצניקים, אז הם יצטרכו להיות יותר טוניסאים ואני אצטרך להיות יותר קיבוצניק. לא. החברים בלהקה יישארו מה שהם ואני נשאר מה שאני, ומזה יוצא לנו סלט טעים".

 [קובי אוז, מעריב סופשבוע, 20.06.97]

-       עם איזו גישה היית מזדהה יותר? עם גישת כור ההיתוך או גישת ה'סלט'?

-       מה המחיר של כל גישה?

-       מה לדעתך קרה במדינת ישראל בפועל?

2.   האדם הוא עולם קטן. מהמגזרי לאישי

 "אני שייך לגזע הארור של הלא-שייכים. אני נמצא בפינת מקום שום מקום, אף מקום וכל מקום. ואם אתה מכיר את הכתיבה שכתבו פסיכולוגים, על הצורך של אדם להיות שייך, אתה מבין איזה כאב זה לא להיות שייך. זה לא רק מעיק, זה כואב... אני לא שייך להוויה החילונית, אני לא שייך להוויה החרדית ולא שייך לשום הוויה אחרת. וזה קשה. זה כל כך קשה שאין לך מושג. אבל אין לי ברירה, אני לא מוכן לוותר על-אף אחת מאלף הנשמות שמתרוצצות בתוכי".

[עורך הדין יעקב וינרוט ז''ל]

המשכתי בדרכי ובאחת הסמטאות המרוצפות באבני ירושלים עכבו את דרכי כמה אנשים. הילכתי ימינה והם אחרי, אמרתי, אשמאילה, והם אחרי, נכנסתי למשעול צר והם עומדים לנגדי. רגלי נלחצה לקיר. נבהלתי. לא ידעתי אנה אברח, עצרתי והבטתי בהם. פניהם מאיימות היו. ראיתי שאחריהם ניצבים שורות שורות של אנשים רבים וכולם מביטים בי. עמדתי במקומי. כמעט נדהם. הם קרבו אליי. אחד מהם אחז בשולי מעילי, התבונן לתוך עיניי ושאל בקול: מי אתה? וכולם ענו כהד מאחוריו: מי אתה? מי אתה?

נקבתי בשמי ובחניכתי.

צחוק גדול צחק אותו האיש, ואחריו צחקו כולם בלעג.

- וכי סבור אתה ששמך אינו ידוע לנו? אבל מי אתה? חזר ושאל. מי אתה?

- עברי אנוכי, ואת אלוקי השמים אני ירא.

- מאין באת, ומה מעשיך?

- חאלב חדר הורתי, קהיר עיר לידתי, בית מזמיל ערש גידולי. נפאח נצרפה אמונתי.

- לא, לא, הם משיבים, את זאת קראנו מכבר. אבל מי אתה?

- וכי אינכם יודעים מי אני? ומה פנימי נפשי? והלוא תשעה ספרים כתבתי, חמשה ספרי מעשים, וארבעה ספרים של דברי תורה, ובכולם לא כתבתי אלא על עצמי, קראו בהם ודעו מי אני ומה נבוכי חיי.

- כבר קראנו, הם משיבים, כבר קראנו. ומכל עברים ממשיכים וצועקים: מי אתה אדוני הסופר, מי אתה?

- לא ידעתי מה הם מבקשים ממני עד שצעק אחד עלי: מי אתה? הלנו אתה אם לצרינו?

- חרדי אתה או ציוני? קבוצת אנשים צועקת מימיני, חרדי או ציוני, חרדי או ציוני?

מי אתה, חובש בית המדרש או סופר? למי אתה כותב, לשומרי מצוות או לגלויי ראש? למתנחלים או לאנשי השומר הצעיר? הבטתי בהם בתמיהה, והם חוזרים ושואלים הלנו אתה אם לצרינו, ימני או שמאלני? חייב אתה לומר!

העזתי והשבתי לו: איני חייב כלום לאיש. מעולם לא הייתי חייב. אדם פשוט אני.

אתה חייב. אתה חייב. איש ציבור אתה, סופר, ופרס נתנו לך, ועליך לגלות עצמך לפנינו. למי אתה חבר?

- חבר אני לכל אשר יראוך, השבתי בבושת פנים.

צחוק גדול עלה סביבותיי. מי אתה? מאיזה מגזר? מאיזה מגזר?

העולם אומרים עלי שלשוני לשון הדורות, ובן בית אני בלשון הקודש, ודאי מפריזים הם הרבה. אבל מעט לשון עברית אני מכיר. פשפשתי בזיכרונותיי ולא מצאתי מלה זו. מגזר. לא בתורה, ולא בנביאים, ולא בכתובים, ולא בדברי חכמים ראשונים, ולא בדברי חכמים אחרונים, ולא בפיוטי התפילה, ולא בספרי דרוש ולא בתורת המקובלים יושבי בסתר.

- מגזר, מה הוא מגזר? שמא ממשל שלמה שאמר גזורו?

עוד זה מדבר וזה בא אדם נמוך, בטנו דבוקה לקרקע, הוא אמה וכובעו אמה, ובידו שידה ולה מוכני נשמטת, וכולה עשויה מגרות מגרות, ובידו אמת המידה והוא בא למוד אותי בה לאורכי ולרוחבי.

- מה אתה עושה, שאלתי?

הביט בי האיש ואמר: אני בעל המגרות, וכל אדם בעולם חייב אני למוד אותו ולהכניסו למגרה כפי מידתו. עלי לכווצו, לקפלו, ולמעטו עד שייכנס למגרה שהוא חפץ בה, והיא מתאימה לו. אין מי שיישמט מידי. מדדני על כרחי וניסה לקפלני למגירה אחת ולא עלתה בידו, ניסה באחרת ולא עלתה בידו, וכן בשלישית וכן כולן. נתייגע, זיעה מילאה אותו ואמר, מה הוא זה שלפנינו? בעל המגרות אני. ומעולם לא היה לי מי שלא נכנס למגרה. ואז אמר: חייב אני לקצץ ידיו ורגליו כדי שייכנס.

נמלטתי מידו, נחפזתי ובאתי לכאן.

[הרב חיים סבתו כשקיבל את פרס התרבות היהודית ב2016]

-       האם גישתם הרב זהותית של וינרוט וסבתו מקובלת על דעתך? או שחייבים למצוא לעצמנו זהות מגובשת?

סיכום:

שאלת הזהות הישראלית מורכבת משאלת הזהויות המגזריות השונות והמתח ביניהן. גם האדם הפרטי הישראלי עשוי למצוא בתוכו מתח זהותי אישי גבוה.

-       כחברה, מה נדרש מאיתנו כדי לחיות בשלום עם הזהויות השונות?

-       כאדם, בתוך המארג היהודי והישראלי, איזו זהות נאמץ?

-       מה חשוב לך יותר, הזהות האישית או החברתית?