top of page

השבת 03 - מנוחה או קדושה

בס"ד


דף מקורות 3: השבת יום מנוחה או קדושה?


האם הדין של שבת הוא – מנוחת האדם או מנוחת העולם?

אבל – שאלה אחרת: מנוחה זו של שבת היא מושג סובייקטיבי או אובייקטיבי?

כלומר: המנוחה זו הוטלה על גוף האדם בלבד, שהוא גופו של אדם מישראל, שיהיה נח ושובת ביום השבת וכל עצמנו לא נאסרנו במלאכה אלא מפני שהן מבטלות את מנוחתנו אנו.

או שהקובעה מנוחת השבת בעולם, דהיינו בבריאה כולה ועל חילול קדושת השבת של העלום הזהירה התורה.

ודאי, שמה שנאמר "וביום השביעי תשבת", זוהי מצות שביתתו של האדם עצמו, אבל השאלה היא על איסור המלאכה, על הל"ט מלאכות ותולדותיהן, שהוזהרנו עליהם בלאו של "לא תעשה מלאכה": אזהרה זו מה טיבה? מנוחתו של מי המלאכה מפריעה? מנוחת האדם, או זו של העולם?

ונראה כי ניתן לפשוט שאלה זהו משבת בראשית :",ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו'( בראשית ב ב) – מה היה העולם חסר? מנוחה! באה שבת באה מנוחה"( רש"י שם).

כלומר מנוחת שבת היא אפוא דבר שנקבע בעצם העולם. הרי זה גדר בריאה בתבל. ביום השבת גמר הקדוש ברוך הוא את מלאכתו בבריאה העלם – יצר וקבע בו בעולם הזה את המנוחה.

"…בעולם הזה אדם לוקט תאנים בשבת, אין התאנה אומרת לא כלום, אבל לעתיד לבוא התאנה צווחת ואומרת: שבת היום "( ילקוט שמעוני, ירמיהו רמז שטו).

כלומר קדושת ומנוחת השבת בגוף התאנה הן הקבועות, ואם בעולם הזה אין עיני הבשר שלנו רואות אותם , הרי כשיגיע הזמן של "אז תפקחנה עיני עורים"( ישעיה לה ה) ו"עין בעין יראו"( ישעיה נב ח),

יתגלה לעין כל כח השבת שבעצם התאנה. התאנה תהיה צווחת ואומרת שבת היום.

מושג השבת הוא איפה לא בלבד סובייקטיבי, דבר המוטל על גוף האדם, אלא אף אובייקטיבי , כח הקבוע בבריאה , בתבל.

(הרב זווין 1885 - 1978 אסופת מאמרים)




שבת ישראלית

לדעתי, אם החברה הישראלית מבקשת להישאר קשורה בטבורה לתרבות היהודית, וזאת מבלי לקבל על עצמה את שמירת ההלכה, עליה לפתח דגם תרבותי-ישראלי של "שבת חירות".

קשה לחבר "תקנון חירות" המקביל לקורפוס של הלכות שבת, והיישום של דגם זה במרחב הציבורי הוא עניין עדין ומסובך (שבכל מקרה חייב להעשות ברצון ובהסכמה, מתוך אמנה חברתית). עם זאת, קו מנחה כמו איסור על יחסי מסחר בשבת הוא הולם וראוי לשבת הישראלית: המסחר הוא גורם משעבד מעצם הגדרתו, בהיותו בנוי על יחסי היררכיה. שהרי האדם הצורך שירותים מסחריים בשבת בדרך-כלל לא שם לב לכך, אך בכל פעולת צריכה הוא משעבד את זה שמספק עבורו את השירות.

במקביל, במישור האישי, על כל אדם יהיה לבחור עד כמה הוא מקבל על עצמו שחרור משעבודים בשבת: ניתוק מאמצעי התקשורת, כיבוי הפלאפון, הימנעות משיחה על נושאים הקשורים למסחר היומיומי, הקדשת זמן לבילוי משפחתי משותף - המרווח לשיקול הדעת


הפרטי של האדם בנושא זה הוא כמעט אין סופי.

יתרה מזאת, לדעתי החלום אליו מדינת ישראל צריכה לשאוף הוא ששלושת הימים הקדושים לאיסלאם, לנצרות וליהדות, יהפכו לימים של שחרור משעבוד וממסחר במישור הציבורי; מעין סופשבוע ארוך שבו יחסי ההיררכיה בטלים.

אולי במדינת ישראל של היום זו שאיפה אוטופית, אך חזונות אוטופיים הם אחד הדברים המאפיינים את המסורת היהודית. ממש כמו מצוות השמיטה והיובל, גם שבת החירות מסמנת רף גבוה אליו יש לשאוף ולהתקדם כל הזמן, גם אם לא ניתן לממשו לחלוטין במציאות העכשווית.

(דב אלבוים מאמר בynet יהדות 2011 )


שני הטקסטים המובאים כאן נכתבו ע"י הוגים בני זמננו (הרב זווין ודב אלבוים) והם מציגים תפיסה מנוגדת לחלוטין למהותה של המנוחה ביום השבת, מנוחה של קדושה מול מנוחה של חירות. ומעלים נקודה מאוד מעניינת לתפיסה על השבת כיום מנוחה או קדושה

שאלות מנחות:

  1. לאיזו שבת אתה מתחבר? נסה לנמק ולדייק מדוע? מה נקודת הרלוונטיות?

  2. האם ניתן לשלב בין התפיסות ולייצר יום מנוחה קדושה וחירות?

  3. האם אכן מטרת התורה באיסורי המלאכה הינה "מנוחת העולם", כאשר "מנוחת האדם" אינה ממש מטרה בפני עצמה, אלא כלי?

  4. האם בעיניים לא דתיות, יש משמעות למונח "מנוחת העולם"? האם ניתן לחבר מונח כזה לשיח חילוני, למשל על אקולוגיה? וגם בעיניים דתיות – מה המונח הזה אומר לי?

פוסטים קשורים

Comments


bottom of page